רפי לביא, (אני מעדיפה גרניום)
מכל התערוכות שראיתי היום, ארבע גלריות ועוד מספר תערוכות בבית האמנים.
בגלריות: רקפת וינר עומר, אניסה אשקר, יעל בלבן ורפי לביא.
דווקא התערוכה של רפי לביא ז"ל הייתה זו שראיתי יחסית מהר, חלפתי במהרה על פני העבודות שבאופן יחסי היו מאד דומות האחת לשנייה ובעיקר מוכרות, ערבי שפם סגול ועוד קווים בעיפרון, בטוש, כתמי צבע לבן על דיקט, הסתובבתי בחלל התחתון, עליתי לעליון, נכנסתי לחדר האדום, חלפתי שוב על פני החלל הראשון, ירדתי למטה, הקפתי שוב את החלל התחתון, עצרתי ליד הדלפק, לקחתי גלוית הזמנה, טקסט בכתב ידו המוכר, בעבר כתב לי מכתב עם המלצה שיקבלו אותי לשנה ד' במדרשה, כתב יד קטן ונעים. כתב יד זה תמיד יפה, שונה, ייחודי.
בגלויה היה כתוב: (תליתי אותה בשירותים כי שם אוכל להתרכז בכתוב)הופס, כרגע לא ממש זוכרת, אבל הרוח הכללית של הדברים היא על כך שאנשים נוטים לראות תערוכה באופן כללי מבלי להתמקד בפרטים, הכותרת שנתן לקטע שכתב "להתבונן בעצים ולא לראות רק את היער".
הקטע נכתב לתערוכה האחרונה שאצר, אם איני טועה הציג בה עבודות מהאוסף שהיה לו בביתו ובאותה תערוכה השאיר מקום וחלל מכובד לכל עבודה, כדי שיתאפשר לצופה להתרכז בה, אולם היה מדובר במגוון עבודות שונות ומגוונות ולכן נדרש זמן וריכוז להתבונן בכל יצירה ויצירה, לתת תשומת לב לפרטים הקטנים. והנה החליטה האוצרת לנהוג כך בעבודותיו של לביא עצמו ולתת להן את הכבוד הנדרש, משום מה כנראה בחרה סדרת עבודות שלא צריכה את התנאים הנ"ל. או שאיני יודעת להתבונן, בתקופתנו נעשה הרבה יותר קשה להתבונן בפרטים מאשר בזמנו של לביא שאמנם חי בתחילת העידן הדיגיטלי אך לא בטוח שהספיק להשתמש באינטרנט ובכלל להתוודות לעולם החדש והמהיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה